לפעמים החושך
נחשף בהפתעה גמורה
פוער פיו
לופת את צוואר האור באגרופיו הסודיים
ומטלטל
לפעמים
זה העומס ששואל אותי
מה זאת הפואטיות הזו לפתע
בתוך החושך הדמום
כשאת מרגישה שאף אחד לא מקשיב
אולי זו את שלא מקשיבה לעצמך
מסקנה מצחיקה אני אומרת לעצמי
שמקשיבה לי
לפעמים
מתפזרות לי המילים
ואין לי מה להגיד
כי ככה משייטים להם הדברים
תפזורת מוזרה של תופעות
ללא פשר
כמו יללות של חתולים מפוחדים
בלילה
2 תגובות:
דו שיח פנימי שאין שעה נפלאה לו יותר משעת לילה בה כל הרחשים כל כך בהירים. כמו יש היפוך בין החושך והסילואטים הדהים לעומת בהירות וחדות תחושות.
ולעניין החתולים להם באמת כנראה (לא שיש לי ניסיון) הלילה זו שעתם הגדולה...
כמה נכון התאור של הדושיח הפנימי שמתרחש בשעת לילה, אני בהחלט יכולה להעיד שללילה כפי שאני שה בו, יש איכות משלו שהיא ברוב המקרים מאד חביבה עלי.
ואשר לחתולים, היצורים היפים - מלכותיים האלו, אמיצים, ציידים אמתיים, שורדים אמתיים, לפעמים, ויש לילות כאלו, בהם אני שומעת אותם מצווחים, הצווחות האלו, על אף שבמקרה של החתולים איני בטוחה שהן נובעות דווקא מבילבול, אבל לי, מתישבות מצויין עם התחושה של הבילבול ומירוץ מואץ של רגשות ומחשבות שלא תמיד נוחים לי...
ו - תודה לך!
הוסף רשומת תגובה