מצחיק כמה קל, לבלבל בני אדם, לשטוף להם את המוח ולשכנע אותם . אתה רק צריך להחליט מה המטרה ולאיזה כיוון .יש לכך אין ספור דוגמאות בהיסטוריה ובהווה.
אחת הטובה שבהן, היא הדרמה של : מעמד הביניים .יענו, מה זה בכלל? איזה מעמד, איפה, מי מה ואיך?
הספור פשוט, המאפיין של מה שמוגדר כמעמד הביניים, היא תופעת העדר.תן להם קריאת כיוון והם רצים כמו עדת מטורפים, חייך אליהם ותן להם את התחושה שהם עושים את הדבר הנכון, שהם שייכים להגדרת ה - בסדר - שהם כמו המעמד העליון, העשיר, בעל האחוזות והממון, שכנע אותם שהם מוצלחים ומאושרים, שהם שחקו אותה, כי היו ילדים טובים ומגיע להם פרס שקוראים לו מעמד הביניים.
השיטה לעשות זאת ממש פשוטה, קוראים לה, שטיפת מוח, סמם אותם בפרסומות מתוחכמות, תכניות טלויזיה ריקניות, ספק להם מושגים של התנהלות בזויה, שכנע אותם, שהמיים שיוצאים מברז מזהב טעימים יותר מאשר מברז פשוט, כבר מגיל צעיר, הכן לתינוקך חדר כמו בסרטים, כשהוא גדל, ערוך לו ימי הולדת עמוסי הפתעות רעשניות, למד אותו שמשפחה מאושרת, מצויידת במכונית מהדגם הנחשב,דאג שלא יפתח חשיבה עצמאית, שילך בתלם, שילמד מקצוע משתלם, לא חשוב אם זה מעניין אותו, שהחזק מנצח, שמותר לדרוך לנצל ולהשתמש בחולשות של אחרים,שהשונה מסוכן ויש להעלים אותו או לפחות לדחוק אותו לצד, לשוליים, ולראות אותו כעלוב, סמל כל הרע ווהמסוכן, למד אותו לסמן אחרים על פי ערכי מידה של סממנים חיצוניים וריקים מתוכן,שכנע אותו, שמה שחשוב בחיים הוא הרבה כסף וחיי מותרות וראווה. ויש אחלא שיטות לעשות זאת.
אלו, שמנהלים את העסק, בעלי הממון בשיתוף עם השלטון, יודעים את הפטנט מצויין. ועושים זאת בכשרון רב, וכך, מארגנים לעצמם עבדים מסוממי אשליה, שגם הם, כמו בעלי ההון, עשו זאת, הם שחקו אותה, בהצגת התיאטרון של : אנחנו כמו בעלי הממון.לבושי מותגים כמותם, חיים בבית הנכון באזור הנכון, מרהטים את הבית בריהוט הנכון, ובחנייה חונה המכונית הנכונה,אנחנו חיים חייי ראווה בזויה ריקנית חסרת ערך וטעם,
ובינתיים, בלי שירגישו, עושקים מנצלים וחונקים אותם בעלי הממון והשלטון, מלקקים את הקצפת של טפשותם ועדריותם, כל יום, חומסים אותם עוד קצת, ממציאים חוקים שיחנקו אותם עוד קצת, יד אחת מלטפת והיד השנייה מכה בכיסם .
זה עובד יופי, עד שלא עובד....עד שזה כואב מידי, עד שלא נשאר אויר, עד ש מעמד הביניים קולט, שהוא פראייר.
הסכנה ברגע החשוב הזה, שהתוכן הבזוי והמבזה שמילא את חיי מעמד הביניים עד כה, האשלייה הגדולה ששחקה בחייו, לא עושים זאת יותר, והשאלה הגדולה היא, מה יבוא במקום!
האם דגל מעמד הביניים ימשיך להתנוסס בראש העדר, או, האם יבוא תוכן שישנה את כיוון מרוצו של העדר ויוריד ממנו את התג הסמוי שחקוק על מצחו העכשוי, עבדים של הממון והשלטון.
האם יוותרו על הצגת הראווה שלה הקדישו את חייהם ואליה הובילו וחינכו את ילדיהם, או, יבינו, שיש עוד כמה תכנים שראוי לצרף לתוכן הבזוי ששהו בו. מה עם, חיים צנועים, שיתוף פעולה, אכפתיות, דאגה ויחס לשונה ולחלש, יצירתיות, הסתפקות במועט, יחס לסביבה, לחי, לצומח, לטבע, עזרה הדדית, ואפשרות לחשוב ללמוד לדעת משהו שהוא מעבר ל שיווק, שהבגד הוא לא מה שעושה את האדם אלא מה שבאיכותו כאדם.
עכשיו, זה רגע מכונן כזה. הזדמנות. ו ימים יגידו.
אחת הטובה שבהן, היא הדרמה של : מעמד הביניים .יענו, מה זה בכלל? איזה מעמד, איפה, מי מה ואיך?
הספור פשוט, המאפיין של מה שמוגדר כמעמד הביניים, היא תופעת העדר.תן להם קריאת כיוון והם רצים כמו עדת מטורפים, חייך אליהם ותן להם את התחושה שהם עושים את הדבר הנכון, שהם שייכים להגדרת ה - בסדר - שהם כמו המעמד העליון, העשיר, בעל האחוזות והממון, שכנע אותם שהם מוצלחים ומאושרים, שהם שחקו אותה, כי היו ילדים טובים ומגיע להם פרס שקוראים לו מעמד הביניים.
השיטה לעשות זאת ממש פשוטה, קוראים לה, שטיפת מוח, סמם אותם בפרסומות מתוחכמות, תכניות טלויזיה ריקניות, ספק להם מושגים של התנהלות בזויה, שכנע אותם, שהמיים שיוצאים מברז מזהב טעימים יותר מאשר מברז פשוט, כבר מגיל צעיר, הכן לתינוקך חדר כמו בסרטים, כשהוא גדל, ערוך לו ימי הולדת עמוסי הפתעות רעשניות, למד אותו שמשפחה מאושרת, מצויידת במכונית מהדגם הנחשב,דאג שלא יפתח חשיבה עצמאית, שילך בתלם, שילמד מקצוע משתלם, לא חשוב אם זה מעניין אותו, שהחזק מנצח, שמותר לדרוך לנצל ולהשתמש בחולשות של אחרים,שהשונה מסוכן ויש להעלים אותו או לפחות לדחוק אותו לצד, לשוליים, ולראות אותו כעלוב, סמל כל הרע ווהמסוכן, למד אותו לסמן אחרים על פי ערכי מידה של סממנים חיצוניים וריקים מתוכן,שכנע אותו, שמה שחשוב בחיים הוא הרבה כסף וחיי מותרות וראווה. ויש אחלא שיטות לעשות זאת.
אלו, שמנהלים את העסק, בעלי הממון בשיתוף עם השלטון, יודעים את הפטנט מצויין. ועושים זאת בכשרון רב, וכך, מארגנים לעצמם עבדים מסוממי אשליה, שגם הם, כמו בעלי ההון, עשו זאת, הם שחקו אותה, בהצגת התיאטרון של : אנחנו כמו בעלי הממון.לבושי מותגים כמותם, חיים בבית הנכון באזור הנכון, מרהטים את הבית בריהוט הנכון, ובחנייה חונה המכונית הנכונה,אנחנו חיים חייי ראווה בזויה ריקנית חסרת ערך וטעם,
ובינתיים, בלי שירגישו, עושקים מנצלים וחונקים אותם בעלי הממון והשלטון, מלקקים את הקצפת של טפשותם ועדריותם, כל יום, חומסים אותם עוד קצת, ממציאים חוקים שיחנקו אותם עוד קצת, יד אחת מלטפת והיד השנייה מכה בכיסם .
זה עובד יופי, עד שלא עובד....עד שזה כואב מידי, עד שלא נשאר אויר, עד ש מעמד הביניים קולט, שהוא פראייר.
הסכנה ברגע החשוב הזה, שהתוכן הבזוי והמבזה שמילא את חיי מעמד הביניים עד כה, האשלייה הגדולה ששחקה בחייו, לא עושים זאת יותר, והשאלה הגדולה היא, מה יבוא במקום!
האם דגל מעמד הביניים ימשיך להתנוסס בראש העדר, או, האם יבוא תוכן שישנה את כיוון מרוצו של העדר ויוריד ממנו את התג הסמוי שחקוק על מצחו העכשוי, עבדים של הממון והשלטון.
האם יוותרו על הצגת הראווה שלה הקדישו את חייהם ואליה הובילו וחינכו את ילדיהם, או, יבינו, שיש עוד כמה תכנים שראוי לצרף לתוכן הבזוי ששהו בו. מה עם, חיים צנועים, שיתוף פעולה, אכפתיות, דאגה ויחס לשונה ולחלש, יצירתיות, הסתפקות במועט, יחס לסביבה, לחי, לצומח, לטבע, עזרה הדדית, ואפשרות לחשוב ללמוד לדעת משהו שהוא מעבר ל שיווק, שהבגד הוא לא מה שעושה את האדם אלא מה שבאיכותו כאדם.
עכשיו, זה רגע מכונן כזה. הזדמנות. ו ימים יגידו.
