העמדת פנים ~

השקט שבי מרמה אותי

מרחף על צלקות קרח ומאובני קונכיות

דחיסת הכאב

משתקת

אשליית חיוכים גליים מוקצפים

מתהדרת

ברוגע שטוח

אין שום יופי בשתיקה הנובלת

שעלעליה מתפרקים

נספגים בתהומות העשנים

במחצבי האש

היגון דומם

מדמם בסמוי

אגוצנטריות חוסר מודעות וצביעות, הם שילוב דוחה ביותר שכשאני נתקלת בו אני כל כך מופתעת שאני מבקשת סליחה ובורחת!

ציטוט:

מתראיינת בתכנית טלויזיה שמקום עבודתה הממוזג מאפשר להביא את ילדיה לעבודה, למועדון – קייטנה שמעסיק את הילדים בזמן עבודת הוריהם:

" וודאי שזה נוח, אני רגועה, הילדים במקום בטוח ומועסקים, יש כאן את כל ה פאסיליטיס......"

פאסיליטיס עלאק, סתם מתקנים לא נאה לה לגברת

עוד דברים שמדירים את שלוות נפשי

 קלישאות של ה"עידן החדש" כמו למשל:

אור ואהבה  שתי מילים שכמה מהמנפנפים בהם כמו דגל אולטימטיבי, ומוכרים לי אישית, הינם חסרי אמפתיה מינימאלית אישית או רחבה יותר, אינם קשובים או מתייחסים להטפות של עצמם, ואינם רואים את האחר ממטר. וכן, זה מאד אישי מה שאני אומרת כאן , לגמרי

ממרומי גילי מצחיקים אותי כל הפלצנים

הגיג

עוד בהיותי ילדה,בגן הילדים, מצאתי עצמי בוחנת את סביבותיי, ותוהה על ההתנהלות המוזרה שהתרחשה לעיני. נשיכות משיכות רקיעות אגרופים וצעקות, ניראו לי כברירת מחדל לא הגיונית שהרוב שסביבי נהג להשתמש בהם כאילו לא נותרו ברירות אחרות.

אני מודה, שמאז ועד עתה, איני חובבת גדולה של האנושות, וכל ניסיונותיי להשתייך אליה מסתכמים בחוסר הצלחה מובהק.

רוב הזמן, תחושת הדחייה שממלאת אותי, גורמת לי לשתי תופעות מוזרות ביותר, האחת, הסתגרות ובריחה אל זרועותיה של הבדידות המופלאה, והשנייה, רכרוכיות דביקה שמעלה בעיני לא אחת,  דמעות כאב או זעם, ודוחפת  אותי למעשי אלטרואיזם הקרוי בלשון העם: פראייריות.

אסכולות שונות טוענות, שמי שביקורתי כלפי הסביבה, הרי שאינו מרוצה מעצמו וכמו כן, מי שמקריב עצמו על מזבח כזה או אחר, סובל מאגו חלש ושברירי המובילות לידי מעשי גבורה פנאטיים מסוכנים לעצמו, ולא פחות לאחרים.

על פי אסכולות אלו, הרי שאיני מרוצה מעצמי וגם לוקה באגו חלשלוש פאנאטי ומסוכן,  כשאני חושבת על זה, אני ממש נוטה להסכים עם הרעיון, ושמחה על כך, שסוף סוף, יש בידי הסבר מתקבל על הדעת למחדלי השונים בהרפתקה המוזרה הזו שקוראים לה חיים.

עכשיו, משיש בידי הסבר מתקבל על הדעת, אני יכולה לישון בשקט ולהפסיק לבלבל לעצמי את המוח עם נימוקים על נימוקים, שיסבירו את כמיהתי הדומיננטית ביותר, ל – שלווה.

ושלא תהיינה טעויות, המסכה החברותית והסימפאטית שאני לובשת רוב הזמן, מסתירה מאחוריה פרצוף מפלצתי של מיזנתרופית מושבעת, מוכת ייאוש ממראה האנושות המטופשת חסרת האונים שקיבלה לידיה עולם מלא יופי שהיא הורסת במיומנות מדהימה.מפעם לפעם, קופץ ממני שד מתמרד שטורח להשמיע את קולו ברבים ומנסח את משנתו כביכול במעודנות שמסתירה את הדחף לשבור את הכלים ולהיעלם.

אחת הבעיות, שנגמר לי מלאי האשליות והבנתי, שהגיהינום הוא המציאות, למעט פה ושם רגעי חסד שמטפטפים נוחם , ששהותו שוות ערך להשפעתו של כדור אקמול על כאב שיניים.

ונכון גם, שאני אסירת תודה על כל רגע או שעת חסד שבאים אלי, ולפעמים אפילו מצליחה להאמין, שלמענם, כל העניין הזה שווה משהו. 

כולנו יודעים במדויק מהם הצרכים הבסיסיים של כל אדם: פרנסה, הווה אומר- מזון, מגורים, בגד, בריאות,

מעבר לזה כל השאר הוא עניין של שיווק מוצלח יותר או פחות שנעשה על פי רוב בדרכים מתוחכמות מניפולטיביות ומסממות. שגוררות אחריהן ניצול של האחר. ניצול טיפשותו של ההמון, החל מפוליטיקה וכלה ברכישת מותרות מיותרות.

כדיי שיקרה משהו ממשי של שינוי, עלינו להפנים את העובדה, שכל מה שקיים בעולמינו הוא תוצר ישיר של התנהלות הנובעת מתפיסה  ערכית.

כל עוד סולם הערכים שלנו מושתת על שוני, על ערכים של מידור, על סטריאוטיפים מקובעים, יתנהלו העניינים בשיטת ה –" איפה ואיפה" המקובלת במקומותינו.

כשפלצנות תמימות וחוסר מודעות משתלבים, התוצאה דיי מזעזעת...

*
צביעות, זו מחלה קשה

מושגים שעושים לי ממש לא נוח:
מעמד הביניים
העשירון העליון
העשירון התחתון
תרבות הצריכה
למקסם
למקסם רווחים
יוקרה
אקססוריס
סלב'ס
מונופול
טרנד
פסיליטיס

מעמד הביניים ~

מצחיק כמה קל, לבלבל בני אדם, לשטוף להם את המוח ולשכנע אותם . אתה רק צריך להחליט מה המטרה ולאיזה כיוון .יש לכך אין ספור דוגמאות בהיסטוריה ובהווה.
אחת הטובה שבהן, היא הדרמה של : מעמד הביניים .יענו, מה זה בכלל? איזה מעמד, איפה, מי מה ואיך?
הספור פשוט, המאפיין של מה שמוגדר כמעמד הביניים, היא תופעת העדר.תן להם קריאת כיוון והם רצים כמו עדת מטורפים, חייך אליהם ותן להם את התחושה שהם עושים את הדבר הנכון, שהם שייכים להגדרת ה - בסדר - שהם  כמו המעמד העליון, העשיר, בעל האחוזות והממון, שכנע אותם שהם מוצלחים ומאושרים, שהם שחקו אותה, כי היו ילדים טובים ומגיע להם פרס שקוראים לו מעמד הביניים.
השיטה לעשות זאת ממש פשוטה,  קוראים לה, שטיפת מוח, סמם אותם בפרסומות מתוחכמות, תכניות טלויזיה ריקניות, ספק להם מושגים של התנהלות בזויה, שכנע אותם, שהמיים שיוצאים מברז מזהב טעימים יותר מאשר מברז פשוט, כבר מגיל צעיר, הכן לתינוקך חדר כמו בסרטים, כשהוא גדל, ערוך לו ימי הולדת עמוסי הפתעות רעשניות, למד אותו שמשפחה מאושרת, מצויידת במכונית מהדגם הנחשב,דאג שלא יפתח חשיבה עצמאית, שילך בתלם, שילמד מקצוע משתלם, לא חשוב אם זה מעניין אותו, שהחזק מנצח, שמותר לדרוך לנצל ולהשתמש בחולשות של אחרים,שהשונה מסוכן ויש להעלים אותו או לפחות לדחוק אותו לצד, לשוליים, ולראות אותו כעלוב, סמל כל הרע ווהמסוכן,  למד אותו לסמן אחרים  על פי ערכי מידה של סממנים חיצוניים וריקים מתוכן,שכנע אותו, שמה שחשוב בחיים הוא הרבה כסף וחיי מותרות וראווה. ויש אחלא שיטות לעשות זאת.
אלו, שמנהלים את העסק, בעלי הממון בשיתוף עם השלטון, יודעים את הפטנט מצויין. ועושים זאת בכשרון רב, וכך, מארגנים לעצמם עבדים מסוממי אשליה, שגם הם, כמו בעלי ההון, עשו זאת, הם שחקו אותה, בהצגת התיאטרון של : אנחנו כמו בעלי הממון.לבושי מותגים כמותם, חיים בבית הנכון באזור הנכון, מרהטים את הבית בריהוט הנכון, ובחנייה חונה המכונית הנכונה,אנחנו חיים חייי ראווה בזויה ריקנית חסרת ערך וטעם,
ובינתיים, בלי שירגישו, עושקים מנצלים וחונקים אותם בעלי הממון והשלטון, מלקקים את הקצפת של טפשותם ועדריותם,  כל יום, חומסים אותם עוד קצת, ממציאים חוקים שיחנקו אותם עוד קצת, יד אחת מלטפת והיד השנייה מכה בכיסם .
זה עובד יופי, עד שלא עובד....עד שזה כואב מידי, עד שלא נשאר אויר, עד ש מעמד הביניים קולט, שהוא פראייר.
הסכנה ברגע החשוב הזה, שהתוכן הבזוי והמבזה שמילא את חיי מעמד הביניים עד כה, האשלייה הגדולה ששחקה בחייו, לא עושים זאת יותר, והשאלה הגדולה היא, מה יבוא במקום!
האם דגל מעמד הביניים ימשיך להתנוסס בראש העדר, או, האם יבוא תוכן שישנה את כיוון מרוצו של העדר ויוריד ממנו את התג הסמוי שחקוק על מצחו העכשוי, עבדים של הממון והשלטון.
האם יוותרו על הצגת הראווה שלה הקדישו את חייהם ואליה הובילו וחינכו את ילדיהם, או, יבינו,  שיש עוד כמה תכנים שראוי לצרף לתוכן הבזוי ששהו בו. מה עם, חיים צנועים, שיתוף פעולה, אכפתיות, דאגה ויחס לשונה ולחלש, יצירתיות, הסתפקות במועט, יחס לסביבה, לחי, לצומח, לטבע, עזרה הדדית, ואפשרות לחשוב ללמוד לדעת משהו שהוא מעבר ל שיווק, שהבגד הוא לא מה שעושה את האדם אלא מה שבאיכותו כאדם.
עכשיו, זה רגע מכונן כזה. הזדמנות.  ו ימים יגידו.

מעוף ~

תוך כדיי מעופה

נתקלה בענן אופל דחוס

ללא הוראות הפעלה וברירות מחדל

רק תבונת הזמן ריחפה לצידה

לחשה לה סימנים

מרצדים בהיבהוב תיאטרלי

סימנה לה כיוונים

בין כאן לשם

והלאה

הייתה מנפצת אשליות

מקשיבה לרסיסים הנמוגים

כמו גשם שקוף

הכל נהיה ברור

כמו נקודה

ערב ~

קרעים אחרונים של שמש

נפוצים מתפצלים זוהרים

בהד אחרון  לעכשיו

מאוחר  ורועד לעכשיו

שברירי עכשיו

ברקיע אינסופי ונסחף

מוטל עוגן מרופד

בשובלי שאלות

שאין להן תשובות

רק צליל עמום שנאחז

בזיכרונות אפופי מתיקות

מעיקה

צל  רחוק מתעתע

מרצד על ימים חדשים

נעולי שתיקה

הגיג עם קפה ~

מה מניע את האנושות?

אחרי מחשבות רבות בנושא, דומני שהגעתי למסקנה סבירה מבחינתי. בסיכומו של עניין הכול מתחיל מ רעב או דחף הישרדות.

בבסיס, איננו שונים מכול שאר החי על פני האדמה, כולם רוצים לחיות ולשרוד ולשם כך, מי שתכנן את העניין ארגן את זה ככה, שבכל החי יש דחף לבלוע את האחר, מתחיל בסיפוק הרעב וכלה בצרכים אחרים פשוטים וברורים ככול שיהיו.

ובמה שונה האדם על האחרים? בכך, שבנוסף ליצר הרעב וכול שאר יצריו הכמהים לספוק, ובנוסף לאכזריות שצויד בה כדיי שיוכל לכלות את האחרים, ולהגיע לסיפוקם של צרכיו, קיבל ופיתח תכונות משודרגות של אכזריות זו שלמד לתת לה שמות חדשים .

אפשר להגדיר זאת ולומר, שהאדם, צויד בנוסף, בתחכום ויכולת להמציא המצאות מהמצאות שונות מתוחכמות להפליא, שמעניקות לו את כשרון האכזריות וההרס שהצליח לשבחם ולהביאם לרמה מבריקה.לא רק ששכלל את שיטותיו בתחום זה, אלא שגם הצליח להלביש שיטות אלו בשמות תואר מתוחכמים שבכוחם לשכנע את ההדיוט המצוי (שהם רובינו) שהכול תקין ומאורגן כהלכה, שזו המציאות, והכול בסדר. כמו כן, כושר ההמצאה האנושי המופלא, פיתח שיטות מרשימות של טשטוש מוחי שכול מטרתו היא לקיים את צוו האכזריות ללא הפרעות מיותרות. לכול מעשה נבלה יש הצדקה שבן האנוש מעיז להגדירה כצודקת ומוסרית, מה שמייד מרגיע את המתבונן בהם  במיוחד כשכל זה מוגש בתוספת של תבליני מובאות צדקניות והסברים מפולפלים שלא לדבר על סכרין מבוסס ריקנות ועטוף בטקסים ופולחנים מרגשים שמטרתם לקבע את הכאב והסבל כנוסחת חיים מתקבלת על הדעת.

החיכוך המתמיד בין הטוב והרע מונח בבסיסם של החיים כשידו של הרע נתפסת כחזקה וזו של הטוב נתפסת כחוסר אונים. במיוחד שהרע משתמש בכליו של הטוב כדיי להצטייר כטוב ואפילו מצליח בכך.

סתם הגיג עם קפה על הבוקר....