יום ראשון, 27 בנובמבר 2011

העמדת פנים ~



השקט שבי מרמה אותי
מרחף על צלקות קרח ומאובני קונכיות
דחיסת הכאב
משתקת

אשליית חיוכים גליים מוקצפים
מתהדרת
ברוגע שטוח

אין שום יופי בשתיקה הנובלת
שעלעליה מתפרקים
נספגים בתהומות העשנים
במחצבי האש

היגון דומם
מדמם בסמוי



תגובה 1:

Unknown אמר/ה...

מעמידת פנים שכמותך