יום שלישי, 3 ביולי 2012

מחשבות על המציאות


הדיונים הבלתי פוסקים ב"פרלמנט" הפייסבוקי, מילים שהפכו למילות מפתח בדיונים אלו כמו: הכיבוש, אנרכיסטים,צדק,אלוהים, שלטון כסף וכו' וכו', התישו אותי לחלוטין.לך תביע דעה, עמדה או גישה, על כל משפט יש אין סוף תגובות דעות גישות ותפיסות סותרות וכול אחד משוכנע שנר האמת המוחלטת בידיו ומילותיו.
ובכל זאת, אביע את דעתי ותפיסתי, יהא אשר יהא, כמו שאני רואה את המחזה המביש המוצג על במת התיאטרון האנושי הזה, שגם אני לוקחת בו חלק כזה או אחר, מה שאני רואה היא העובדה שמי ומה שמניע את כל התפאורה ,הבמה, התלבושות והטקסט, הם כוחות הרבה יותר גדולים מהניסוחים השונים שמופיעים כשמילות המפתח שהזכרתי מובילות אותן. כוחות אלו מסתכמים בהון-שלטון, ואינטרסים שיווקיים. מלחמות מפרנסות בצורות שונות את ה"מנהלים" , ייצור נשק מכניס הון, דת מכניסה הון, מוצרי צריכה מיותרים מכניסים הון,אידיאליים לאומניים מכניסים הון.
העמך, בכל העולם, קונה וקונה וקונה את הרעיונות התיאוריות ובעיקר, מגיב על השיווק בהתנדבות. שיווק אגרסיבי של צדק ואמת, של צודקים , של טובים ורעים, של מסוכנים ומפחידים, של כובשים ונכבשים, שפניהם מתחלפות חדשות לבקרים, פעם אתה כובש אכזרי ופעם אתה ניכבש אומלל, פעם אתה מרוויח ופעם אתה מפסיד, פעם אתה מנצל ופעם מנוצל. הכל תלוי בנקודת הזמן בה אתה נמצא, ויש שיגידו במזל.
אף אחד מאיתנו לא באמת יודע מה היא האמת או הצדק או הדרך הנכונה והצודקת.
מה שכולנו יודעים בבסיס, זה, שכל אדם או חיה, זקוקים למינימום לפחות של מזון ובטחון קיומי, למוגנות מסכנות קיומיות.
מעבר לזה, כל השאר, מוגזם מנופח ומיותר.
הגזמנו, בניצול משאבי הטבע, בניצול החיות, בניצול הצורך הקיומי וניפוחו לממדים מפלצתיים חזיריים, בניצול הצורך להשתייך והפיכתו ליעד אידיאליסטי שנושא כותרות בומבסטיות ומוביל בני אדם להרוג זה את זה ולהרגיש צודקים.
לאורך כל ההיסטוריה, קבוצות שונות נלחמות זו בזו כדיי להגדיר פיסת אדמה כשייכת להם. אלו כובשים את אלו וההפך. אלו מביאים טיעונים מופרכים והאחרים בדומה. מצחיקים, כוללה אנחנו עוברי אורח בעולם, מה העניין הגדול? עוד לא הבנתם? רעידת אדמה אקראית אחת 7.5 בסולם ריכטר, מחרבת לכם את החיים בשנייה, סופת הוריקן אחת משמידה את כל מה שהיא פוגשת בדרכה, התפרצות מסיבית של הר געש מחסלת כל מה שהיא פוגשת בדרכה, שיטפונות סוחפים מטביעים את כל מה שנבנה, ולכל אלו עוד צורות של אפקטים מישניים הרסניים.
האדם השחצני עוד לא תפס שהוא קטן ומושתן ומשחק אותה אלוהים, בתוך אשליה אחת גדולה שקוראים לה מציאות.
והיצירה המפוארת ביותר שלנו היא ה פוליטיקה.פטנט מטומטם שקרי ומסואב. ועוד המצאה גאונית, בירוקרטיה. מנגנונים על מנגנונים מסתעפים ומוגדרים עדלאידע. חוקים וחוקי חוקים, חוזים חתימות, ובעיקר, בני אנוש עם פנים חתומות שמתפעלים את כל המפלצתיות הזו. אנחנו חיים במציאות בה כל אחד הוא פושע בפוטנציה שיש לו בכיס תעודת הכשרה וכשרות צדקנות והצדקה לפשעיו.או, שהוא קורבן בהתנדבות למנגנונים השונים ושותק. לא רק שותק, קונה את המציאות כפי שהיא ומאמין שאי אפשר אחרת, שוכח, שכוללה, הוא חי על זמן שאול בעולם מטורף ששכח שכל צרכיו מסתכמים במזון ומקלט בטוח מפגעי מזג האויר, שכל מקום על הכדור הוא מקום אפשרי כדיי להשיג זאת, אם, אילו, ולו, היו פני הדברים פשוטים יותר.
רעש ההצהרות והבעת הדעות שאני נתקלת בו, התיש אותי לחלוטין, הצער הכאב חוסר האונים האנושי שמשתף פעולה עם כל מי או מה שיודע לשווק טוב יותר את סחורתו התיאורטית או המעשית, נמאס עלי ולא פחות, מצחיק אותי. יאללה, כוס קפה תסדר לי את הראש מחדש.

יום שבת, 11 בפברואר 2012

הגיג

משגעים אותי אנשים שהם מכונות לשאיבת תשומת לב, שמתקשים או במכוון, אינם מתייחסים לאחרים....

יום שלישי, 31 בינואר 2012

הבנה ~


חוורון הגבולות מצטייר כשטח הפקר
זמן טעון ושאול מתפוגג
זוטות מפשילות מבט מלקטות
פירורי חולשת דעת מפזרות נימוקים
במילים  ללא השגחה
חבושות חסד בדוי

לטאות ידע  חורצות את לשונן אומרות
שיש קירות שלא כדאי לטפס עליהם מפאת חלקלקותם
זה דורש מומחיות של החלקת המבט פנימה
למחוזות התיקון

ואני בהזיית הצעצוע שלי רואה
עדרי מבוכה נסים על נפשם
מעוטרים בחוסר אונים
מבויש

הייתי שם וראיתי, איך בכל פעם מחדש
נופל האגו כצייד במלכודת של עצמו
לא מזהה את קרינת השמש, מועד
ומפנה את מבטו
לתדרים הלא הנכונים
נבוך



יום שני, 30 בינואר 2012

אילוצים



יום אחד אני אאלץ ללכת מכאן
ואולי זה יהיה אילוץ משובח
שתהייה בו הרבה עליצות
וגם ריקודי לצים
במושב הלצים הזה
והרבה הלצות
על שנאלצתי
להיות כאן בכלל
ואולי לא נאלצתי
באתי
והלכתי