אחד הצרכים הטבועים באדם, הוא הצורך להשתייך. צורך זה מנוצל בצורה הצינית ביותר ע'י הפוליטיקאים ולא פחות התנהלות המסחר והכלכלה. יש שמכנים את הצורך הזה: אפקט העדר, שנשמע כביקורת על עצם הצורך, שמוטמע בד.אנ.איי האנושי ולא רק, גם בחייתי ובכלל. הצורך הזה, מנוצל על ידי בעלי הכוח בצורה סמויה ומתוחכמת, לטובתם והשגת מטרתם, שהיא עוד ועוד כוח. התחכום בו משתמשים בעלי הכוח בצורך הזה, מעורר התפעלות כשבוחנים את כושר ההמצאה והיצירתיות שמתגלה, כשבודקים את הסיסמאות והמושגים המומצאים שהופכים להיות כאילו ברורים ומובנים מאליהם, כשרובם מנגנים על רבדים בנפש האנושית שמפיקה עולם הזוי, ולא פחות, עולם שבולע והורס את עצמו באמונה מלאה שזו המציאות.

ככה נוצר ומתנהל קפיטליזם,  שמייצר קבוצות כוח לעומת קבוצות מוחלשות אילמות שנענות לציווי הפנימי להשתייך, קבוצות של עבדים שמשרתים את בעלי הכוח וחיים באשליה שהם חלק מכובד וראוי ממנגנון הוגן, שהתשוקה הגדולה ביותר של רוב השייכים לקבוצה הזו, היא להשתייך לאותם נפילי כוח המחזיקים בידם את המפתחות לאושר. תוך כדיי חיים הזויים, בעלי הכוח מוצצים את דמם של העבדים, משמינים על חשבונם, ומקיפים אותם בחומות של אושר מדומה שבעצם הינו מבנה של בית סוהר לטיפשים.

אם חושבים על זה, אותם המשאבים השכליים אינטואיטיביים שהאדם היה נדרש להם כדיי להמציא את הגלגל, הם אלו שמשמשים אותו כדיי ליצור ולהמציא כלים טכנולוגיים, מה שהוא ממציא משנה תכנים וצורה, אבל הכשרון הוא אותו כשרון, הדבר העצוב, שככל שהוא משתמש בכושר ההמצאה, ככה פוחת השימוש בחמלה ואכפתיות 

העולם ואנחנו, שוקעים במדמנת ריקנות רוע ניצול וכיעור שנשלטים בידי בעלי אינטרסים מרוחקים, שמתנהלים בפרימיטיביות מובהקת ששורשיה הם שימוש בכוח פיזי ומנטלי כדיי לשלוט.