במסגרת האירועים האחרונים בחיי, סילקתי מהסלון שבביתי, שתי ספות, שהיו כבר קרועות והרוסות לחלוטין. במשך תקופה דיי ארוכה, כיסיתי אותן במיטב הכיסויים שנמצאו לי, לונגים יפהפיים, עם פרחים וניצוצות מבהיקים של מראות עגולות קטנטנות, כריות קטיפה ועוד כהנה וכהנה, אלא מה, מסתבר שזה לא מנע ממה שהיה קרוע שבור ועלוב למדי, לבצבץ מבעד הכיסוי ולהציג את עצמו במלוא תפארתו.
יום אחד קמתי בבוקר וידעתי, זהו, מספיק עם ההצגה הזו, והעפתי את הספות מהבית. לאחר מכן, ניקיתי סדרתי קישטתי הזזתי חפצים, וראו זה פלא, הסלון מלא אור, מרחב יופי ונעימות.
בדומה לכך, לאחרונה, מתרחשת בחיי דראמה של קטיעת איברים מדומים. מצב, שהוא ההיפוך של אותה תופעה הנקראת – כאבי פאנטום. כלומר, מי שנקטע אבר בגופו, ממשיך לחוש כאבים באותו אבר, על אף קטיעתו ואי הימצאותו במקומו בפועל.
אצלי, המצב הפוך, מסתבר לי, שאברים מסוימים שחשתי אותם כחלק מגופי (גופי הרגשי למען הדיוק) והתייחסתי אליהם כחלק בלתי נפרד ממני, על כל המשתמע מכך לטוב ולרע, התגלו לי לפתע כאברי פאנטום, שאינם באמת נמצאים במלוא המשמעות שייחסתי להם, ומאותו רגע של התגלות, קטעתי אותם מרצוני הטוב, או בעל כורחי, וראו זה פלא, פסקו הכאבים! למרבה הפלא, אני חשה קלילה ומשוחררת, בדומה לתחושה שאמבטיית קצף ריחנית רכה ונעימה מותירה אחריה.
עכשיו, אני יכולה לראות ממש את נטייתי המובהקת לעטוף גם את השקר הרוע והכיעור, בעטיפות צלופן ורוד ולדמיין, שקיבלתי מתנה...לא שאני מצטערת על התכונה הזו, לפעמים, היא מצדיקה את עצמה כשמתחת לכל אילו מתגלות אבני חן כאלו ואחרות, שווה...אלא, שלא תמיד זה המקרה, ולפעמים, אני מוצאת את עצמי במצבים בהם מה ששכנעתי את עצמי שהוא טוב ויפה עבורי, מתגלה ברגע מסוים אחד בעוצמת הרוע השקר והכיעור שבו. ועוצמת הגילוי מכאיבה וגוררת איתה עוד תחושות שגורמות לי לרצות לברוח מכדור הארץ.
ניראה לי, שלאחרונה לעת השליש האחרון של חיי, יש בי את האומץ, לעשות לזה סוף.
התמורה בהחלט מצדיקה את העשייה , אין צורך יותר להעמיד פנים בפני עצמי, אפשר להתייחס לדברים כמו שהם, ולזכור את האמירה שאני כל כך אוהבת להשתמש בה: כשזה נוער, זה חמור! כשזה עושה גע גע גע זה ברווז! ולא שום דבר אחר, כן או לא צלופן ורוד.
זה מסתבר, עיסוקי לאחרונה, מעיפה את מה ששבור קרוע ומכוער ומפנה מקום למרחב של נשימה נקייה נעימות נוף בהיר ואמיתי.
שיהיה לי ולכל מי שנמצא בשלב הזה – בהצלחה!
2 תגובות:
התחברתי באופן שלם לניקיון, לרצון להסיר ולערוך כמו בסרט את הסביבה החיצונית והפנימית.
מעניין שחשבתי על מה שכתבת בקשר לכתיבה, שלפעמים יש דברים שאני כותבת ומתאהבת בהם אך הם לא נחוצים לצורך העניין והניגיון והדיוק מוסיפים חיים ומיקוד נחוץ.
באשר לעטיפות צלופן ריקות, איןן דימוי יפה מזה לאת אשר אנו עושים לאנשים, לחפצים, חשבתי הרבה על אמנות יפנית, על החיסכוןוהעוצמה.
ואוסיף גם לך בהצלחה לדרך הראויה.
דיתי
תודה דיתו'ש!
הוסף רשומת תגובה