הפוליטיקה היא האמא של הבירוקרטיה, החוק, הוא יד ימינה, ואנחנו העבדים הנרצעים של המשפחה המפוארת הזו, שהמציאה פטנטים מתוחכמים ביותר כדיי להחזיק אותנו בכלא של עבדים שמסוממים יום יום על ידי קלישאות שיקריות שמבטיחות לנו שהכל תקין, כדיי שלא ניראה או נחוש את האמת המרה, שגם כשהיא מונחת לנו מול הפרצוף, אנחנו לא מזהים אותה. העולם מתנהל על פי קודים שנועדו לשרת קומץ קטן של אלו שאנחנו משרתים ונותנים להם הרבה כוח, כדיי לזכות באשליה שהם ידאגו לנו.

אני חולמת על היום שבו כל החיות תמצאנה שפה משותפת ויתנקמו באותה עוצמת אכזריות באדם האכזר רע הלב חסר טיפת חמלה שפוגע בהן ככה...

מה שהבנתי ממרום גילי המכובד, זו אמיתה פשוטה, האדם הוא היצור שהכי הצליח לפתח את האכזריות לממדים של הסוואה כל כך מוצלחת, שכדי לאתר אותה, בתוך ענן הצלופן הורוד, יש לגרד הרבה צבע.

אחד הצרכים הטבועים באדם, הוא הצורך להשתייך. צורך זה מנוצל בצורה הצינית ביותר ע'י הפוליטיקאים ולא פחות התנהלות המסחר והכלכלה. יש שמכנים את הצורך הזה: אפקט העדר, שנשמע כביקורת על עצם הצורך, שמוטמע בד.אנ.איי האנושי ולא רק, גם בחייתי ובכלל. הצורך הזה, מנוצל על ידי בעלי הכוח בצורה סמויה ומתוחכמת, לטובתם והשגת מטרתם, שהיא עוד ועוד כוח. התחכום בו משתמשים בעלי הכוח בצורך הזה, מעורר התפעלות כשבוחנים את כושר ההמצאה והיצירתיות שמתגלה, כשבודקים את הסיסמאות והמושגים המומצאים שהופכים להיות כאילו ברורים ומובנים מאליהם, כשרובם מנגנים על רבדים בנפש האנושית שמפיקה עולם הזוי, ולא פחות, עולם שבולע והורס את עצמו באמונה מלאה שזו המציאות.

ככה נוצר ומתנהל קפיטליזם,  שמייצר קבוצות כוח לעומת קבוצות מוחלשות אילמות שנענות לציווי הפנימי להשתייך, קבוצות של עבדים שמשרתים את בעלי הכוח וחיים באשליה שהם חלק מכובד וראוי ממנגנון הוגן, שהתשוקה הגדולה ביותר של רוב השייכים לקבוצה הזו, היא להשתייך לאותם נפילי כוח המחזיקים בידם את המפתחות לאושר. תוך כדיי חיים הזויים, בעלי הכוח מוצצים את דמם של העבדים, משמינים על חשבונם, ומקיפים אותם בחומות של אושר מדומה שבעצם הינו מבנה של בית סוהר לטיפשים.

אם חושבים על זה, אותם המשאבים השכליים אינטואיטיביים שהאדם היה נדרש להם כדיי להמציא את הגלגל, הם אלו שמשמשים אותו כדיי ליצור ולהמציא כלים טכנולוגיים, מה שהוא ממציא משנה תכנים וצורה, אבל הכשרון הוא אותו כשרון, הדבר העצוב, שככל שהוא משתמש בכושר ההמצאה, ככה פוחת השימוש בחמלה ואכפתיות 

העולם ואנחנו, שוקעים במדמנת ריקנות רוע ניצול וכיעור שנשלטים בידי בעלי אינטרסים מרוחקים, שמתנהלים בפרימיטיביות מובהקת ששורשיה הם שימוש בכוח פיזי ומנטלי כדיי לשלוט.

מחשבות על הבוקר...מסתבר , שמה שעובד בפועל יותר מכל דבר אחר, היא הגישה הדרווניסטית, שטוענת, שיש להשמיד את החלשים והפגומים , שכל עידוד ותמיכה בחלש, היא עיוות של הטבע, והרי לכם, ההצדקה המוסרית כביכול, לדיכוי השפלה ניצול והשמדה של כל מי שנחשב בעיני בעלי הכוח לחלש ופגום....גם אם זה נעשה במסווה מוצלח יותר או פחות, גם אם זה נעשה בגלוי או לא, גם כיש לכך הצדקות שלובשות פנים של מושגים כביכול "מקודשים" בסיסמאות מפוצצות, או בהצדקות שמתיימרות לשמש מטרות חיוביות, ( ראה ערך נסויים בבעלי חיים למען מציאת פתרונות רפואיים לאדם), מה שעומד מאחורי זה, היא הגישה שפועלת כמו חרב הטבע, חיסול ניצול והשמדת החלש. אכן....מותר האדם מהבהמה, זו אמירה, שאפשר לראותה כרומזת על עליונות לשמה, בעיני, היא רומזת על כך, שבכוחו ויכולתו של האדם, להתעלות מעל הטבע שיש בו שפע של יופי אך לא פחות אכזריות.

העולם האנושי, מתיימר לשאוף לשלמות מדומה. בדרכו לשלמות הנכספת, הוא מרבה להתאכזר לחסל ולהרוס ומוצא לכך אין סוף הצדקות מדומות לא פחות מהגדרתו למושג שלמות.

*

ולאוהבי המחקרים למיניהם,  מחקרים שונים טוענים, שאחד ממקורות האושר הבולטים היא: הנתינה, האכפתיות והאמפתיה.