אז אמרתי....

הפוליטיקה היא האמא של הבירוקרטיה, החוק, הוא יד ימינה, ואנחנו העבדים הנרצעים של המשפחה המפוארת הזו, שהמציאה פטנטים מתוחכמים ביותר כדיי להחזיק אותנו בכלא של עבדים שמסוממים יום יום על ידי קלישאות שיקריות שמבטיחות לנו שהכל תקין, כדיי שלא ניראה או נחוש את האמת המרה, שגם כשהיא מונחת לנו מול הפרצוף, אנחנו לא מזהים אותה. העולם מתנהל על פי קודים שנועדו לשרת קומץ קטן של אלו שאנחנו משרתים ונותנים להם הרבה כוח, כדיי לזכות באשליה שהם ידאגו לנו.

אני חולמת על היום שבו כל החיות תמצאנה שפה משותפת ויתנקמו באותה עוצמת אכזריות באדם האכזר רע הלב חסר טיפת חמלה שפוגע בהן ככה...

מה שהבנתי ממרום גילי המכובד, זו אמיתה פשוטה, האדם הוא היצור שהכי הצליח לפתח את האכזריות לממדים של הסוואה כל כך מוצלחת, שכדי לאתר אותה, בתוך ענן הצלופן הורוד, יש לגרד הרבה צבע.

אחד הצרכים הטבועים באדם, הוא הצורך להשתייך. צורך זה מנוצל בצורה הצינית ביותר ע'י הפוליטיקאים ולא פחות התנהלות המסחר והכלכלה. יש שמכנים את הצורך הזה: אפקט העדר, שנשמע כביקורת על עצם הצורך, שמוטמע בד.אנ.איי האנושי ולא רק, גם בחייתי ובכלל. הצורך הזה, מנוצל על ידי בעלי הכוח בצורה סמויה ומתוחכמת, לטובתם והשגת מטרתם, שהיא עוד ועוד כוח. התחכום בו משתמשים בעלי הכוח בצורך הזה, מעורר התפעלות כשבוחנים את כושר ההמצאה והיצירתיות שמתגלה, כשבודקים את הסיסמאות והמושגים המומצאים שהופכים להיות כאילו ברורים ומובנים מאליהם, כשרובם מנגנים על רבדים בנפש האנושית שמפיקה עולם הזוי, ולא פחות, עולם שבולע והורס את עצמו באמונה מלאה שזו המציאות.

ככה נוצר ומתנהל קפיטליזם,  שמייצר קבוצות כוח לעומת קבוצות מוחלשות אילמות שנענות לציווי הפנימי להשתייך, קבוצות של עבדים שמשרתים את בעלי הכוח וחיים באשליה שהם חלק מכובד וראוי ממנגנון הוגן, שהתשוקה הגדולה ביותר של רוב השייכים לקבוצה הזו, היא להשתייך לאותם נפילי כוח המחזיקים בידם את המפתחות לאושר. תוך כדיי חיים הזויים, בעלי הכוח מוצצים את דמם של העבדים, משמינים על חשבונם, ומקיפים אותם בחומות של אושר מדומה שבעצם הינו מבנה של בית סוהר לטיפשים.

אם חושבים על זה, אותם המשאבים השכליים אינטואיטיביים שהאדם היה נדרש להם כדיי להמציא את הגלגל, הם אלו שמשמשים אותו כדיי ליצור ולהמציא כלים טכנולוגיים, מה שהוא ממציא משנה תכנים וצורה, אבל הכשרון הוא אותו כשרון, הדבר העצוב, שככל שהוא משתמש בכושר ההמצאה, ככה פוחת השימוש בחמלה ואכפתיות 

העולם ואנחנו, שוקעים במדמנת ריקנות רוע ניצול וכיעור שנשלטים בידי בעלי אינטרסים מרוחקים, שמתנהלים בפרימיטיביות מובהקת ששורשיה הם שימוש בכוח פיזי ומנטלי כדיי לשלוט.

מחשבות על הבוקר...מסתבר , שמה שעובד בפועל יותר מכל דבר אחר, היא הגישה הדרווניסטית, שטוענת, שיש להשמיד את החלשים והפגומים , שכל עידוד ותמיכה בחלש, היא עיוות של הטבע, והרי לכם, ההצדקה המוסרית כביכול, לדיכוי השפלה ניצול והשמדה של כל מי שנחשב בעיני בעלי הכוח לחלש ופגום....גם אם זה נעשה במסווה מוצלח יותר או פחות, גם אם זה נעשה בגלוי או לא, גם כיש לכך הצדקות שלובשות פנים של מושגים כביכול "מקודשים" בסיסמאות מפוצצות, או בהצדקות שמתיימרות לשמש מטרות חיוביות, ( ראה ערך נסויים בבעלי חיים למען מציאת פתרונות רפואיים לאדם), מה שעומד מאחורי זה, היא הגישה שפועלת כמו חרב הטבע, חיסול ניצול והשמדת החלש. אכן....מותר האדם מהבהמה, זו אמירה, שאפשר לראותה כרומזת על עליונות לשמה, בעיני, היא רומזת על כך, שבכוחו ויכולתו של האדם, להתעלות מעל הטבע שיש בו שפע של יופי אך לא פחות אכזריות.

העולם האנושי, מתיימר לשאוף לשלמות מדומה. בדרכו לשלמות הנכספת, הוא מרבה להתאכזר לחסל ולהרוס ומוצא לכך אין סוף הצדקות מדומות לא פחות מהגדרתו למושג שלמות.

*

ולאוהבי המחקרים למיניהם,  מחקרים שונים טוענים, שאחד ממקורות האושר הבולטים היא: הנתינה, האכפתיות והאמפתיה.

מחשבות על המציאות

הדיונים הבלתי פוסקים ב"פרלמנט" הפייסבוקי, מילים שהפכו למילות מפתח בדיונים אלו כמו: הכיבוש, אנרכיסטים,צדק,אלוהים, שלטון כסף וכו' וכו', התישו אותי לחלוטין.לך תביע דעה, עמדה או גישה, על כל משפט יש אין סוף תגובות דעות גישות ותפיסות סותרות וכול אחד משוכנע שנר האמת המוחלטת בידיו ומילותיו.

ובכל זאת, אביע את דעתי ותפיסתי, יהא אשר יהא, כמו שאני רואה את המחזה המביש המוצג על במת התיאטרון האנושי הזה, שגם אני לוקחת בו חלק כזה או אחר, מה שאני רואה היא העובדה שמי ומה שמניע את כל התפאורה ,הבמה, התלבושות והטקסט, הם כוחות הרבה יותר גדולים מהניסוחים השונים שמופיעים כשמילות המפתח שהזכרתי מובילות אותן. כוחות אלו מסתכמים בהון-שלטון, ואינטרסים שיווקיים. מלחמות מפרנסות בצורות שונות את ה"מנהלים" , ייצור נשק מכניס הון, דת מכניסה הון, מוצרי צריכה מיותרים מכניסים הון,אידיאליים לאומניים מכניסים הון.

העמך, בכל העולם, קונה וקונה וקונה את הרעיונות התיאוריות ובעיקר, מגיב על השיווק בהתנדבות. שיווק אגרסיבי של צדק ואמת, של צודקים , של טובים ורעים, של מסוכנים ומפחידים, של כובשים ונכבשים, שפניהם מתחלפות חדשות לבקרים, פעם אתה כובש אכזרי ופעם אתה ניכבש אומלל, פעם אתה מרוויח ופעם אתה מפסיד, פעם אתה מנצל ופעם מנוצל. הכל תלוי בנקודת הזמן בה אתה נמצא, ויש שיגידו במזל.

אף אחד מאיתנו לא באמת יודע מה היא האמת או הצדק או הדרך הנכונה והצודקת.

מה שכולנו יודעים בבסיס, זה, שכל אדם או חיה, זקוקים למינימום לפחות של מזון ובטחון קיומי, למוגנות מסכנות קיומיות.

מעבר לזה, כל השאר, מוגזם מנופח ומיותר.

הגזמנו, בניצול משאבי הטבע, בניצול החיות, בניצול הצורך הקיומי וניפוחו לממדים מפלצתיים חזיריים, בניצול הצורך להשתייך והפיכתו ליעד אידיאליסטי שנושא כותרות בומבסטיות ומוביל בני אדם להרוג זה את זה ולהרגיש צודקים.

לאורך כל ההיסטוריה, קבוצות שונות נלחמות זו בזו כדיי להגדיר פיסת אדמה כשייכת להם. אלו כובשים את אלו וההפך. אלו מביאים טיעונים מופרכים והאחרים בדומה. מצחיקים, כוללה אנחנו עוברי אורח בעולם, מה העניין הגדול? עוד לא הבנתם? רעידת אדמה אקראית אחת 7.5 בסולם ריכטר, מחרבת לכם את החיים בשנייה, סופת הוריקן אחת משמידה את כל מה שהיא פוגשת בדרכה, התפרצות מסיבית של הר געש מחסלת כל מה שהיא פוגשת בדרכה, שיטפונות סוחפים מטביעים את כל מה שנבנה, ולכל אלו עוד צורות של אפקטים מישניים הרסניים.

האדם השחצני עוד לא תפס שהוא קטן ומושתן ומשחק אותה אלוהים, בתוך אשליה אחת גדולה שקוראים לה מציאות.

והיצירה המפוארת ביותר שלנו היא ה פוליטיקה.פטנט מטומטם שקרי ומסואב. ועוד המצאה גאונית, בירוקרטיה. מנגנונים על מנגנונים מסתעפים ומוגדרים עדלאידע. חוקים וחוקי חוקים, חוזים חתימות, ובעיקר, בני אנוש עם פנים חתומות שמתפעלים את כל המפלצתיות הזו. אנחנו חיים במציאות בה כל אחד הוא פושע בפוטנציה שיש לו בכיס תעודת הכשרה וכשרות צדקנות והצדקה לפשעיו.או, שהוא קורבן בהתנדבות למנגנונים השונים ושותק. לא רק שותק, קונה את המציאות כפי שהיא ומאמין שאי אפשר אחרת, שוכח, שכוללה, הוא חי על זמן שאול בעולם מטורף ששכח שכל צרכיו מסתכמים במזון ומקלט בטוח מפגעי מזג האויר, שכל מקום על הכדור הוא מקום אפשרי כדיי להשיג זאת, אם, אילו, ולו, היו פני הדברים פשוטים יותר.

רעש ההצהרות והבעת הדעות שאני נתקלת בו, התיש אותי לחלוטין, הצער הכאב חוסר האונים האנושי שמשתף פעולה עם כל מי או מה שיודע לשווק טוב יותר את סחורתו התיאורטית או המעשית, נמאס עלי ולא פחות, מצחיק אותי. יאללה, כוס קפה תסדר לי את הראש מחדש.

הגיג

משגעים אותי אנשים שהם מכונות לשאיבת תשומת לב, שמתקשים או במכוון, אינם מתייחסים לאחרים....

הבנה ~

חוורון הגבולות מצטייר כשטח הפקר

זמן טעון ושאול מתפוגג

זוטות מפשילות מבט מלקטות

פירורי חולשת דעת מפזרות נימוקים

במילים  ללא השגחה

חבושות חסד בדוי

לטאות ידע  חורצות את לשונן אומרות

שיש קירות שלא כדאי לטפס עליהם מפאת חלקלקותם

זה דורש מומחיות של החלקת המבט פנימה

למחוזות התיקון

ואני בהזיית הצעצוע שלי רואה

עדרי מבוכה נסים על נפשם

מעוטרים בחוסר אונים

מבויש

הייתי שם וראיתי, איך בכל פעם מחדש

נופל האגו כצייד במלכודת של עצמו

לא מזהה את קרינת השמש, מועד

ומפנה את מבטו

לתדרים הלא הנכונים

נבוך

אילוצים

יום אחד אני אאלץ ללכת מכאן

ואולי זה יהיה אילוץ משובח

שתהייה בו הרבה עליצות

וגם ריקודי לצים

במושב הלצים הזה

והרבה הלצות

על שנאלצתי

להיות כאן בכלל

ואולי לא נאלצתי

באתי

והלכתי

העמדת פנים ~

השקט שבי מרמה אותי

מרחף על צלקות קרח ומאובני קונכיות

דחיסת הכאב

משתקת

אשליית חיוכים גליים מוקצפים

מתהדרת

ברוגע שטוח

אין שום יופי בשתיקה הנובלת

שעלעליה מתפרקים

נספגים בתהומות העשנים

במחצבי האש

היגון דומם

מדמם בסמוי

אגוצנטריות חוסר מודעות וצביעות, הם שילוב דוחה ביותר שכשאני נתקלת בו אני כל כך מופתעת שאני מבקשת סליחה ובורחת!

ציטוט:

מתראיינת בתכנית טלויזיה שמקום עבודתה הממוזג מאפשר להביא את ילדיה לעבודה, למועדון – קייטנה שמעסיק את הילדים בזמן עבודת הוריהם:

" וודאי שזה נוח, אני רגועה, הילדים במקום בטוח ומועסקים, יש כאן את כל ה פאסיליטיס......"

פאסיליטיס עלאק, סתם מתקנים לא נאה לה לגברת

עוד דברים שמדירים את שלוות נפשי

 קלישאות של ה"עידן החדש" כמו למשל:

אור ואהבה  שתי מילים שכמה מהמנפנפים בהם כמו דגל אולטימטיבי, ומוכרים לי אישית, הינם חסרי אמפתיה מינימאלית אישית או רחבה יותר, אינם קשובים או מתייחסים להטפות של עצמם, ואינם רואים את האחר ממטר. וכן, זה מאד אישי מה שאני אומרת כאן , לגמרי

ממרומי גילי מצחיקים אותי כל הפלצנים

הגיג

עוד בהיותי ילדה,בגן הילדים, מצאתי עצמי בוחנת את סביבותיי, ותוהה על ההתנהלות המוזרה שהתרחשה לעיני. נשיכות משיכות רקיעות אגרופים וצעקות, ניראו לי כברירת מחדל לא הגיונית שהרוב שסביבי נהג להשתמש בהם כאילו לא נותרו ברירות אחרות.

אני מודה, שמאז ועד עתה, איני חובבת גדולה של האנושות, וכל ניסיונותיי להשתייך אליה מסתכמים בחוסר הצלחה מובהק.

רוב הזמן, תחושת הדחייה שממלאת אותי, גורמת לי לשתי תופעות מוזרות ביותר, האחת, הסתגרות ובריחה אל זרועותיה של הבדידות המופלאה, והשנייה, רכרוכיות דביקה שמעלה בעיני לא אחת,  דמעות כאב או זעם, ודוחפת  אותי למעשי אלטרואיזם הקרוי בלשון העם: פראייריות.

אסכולות שונות טוענות, שמי שביקורתי כלפי הסביבה, הרי שאינו מרוצה מעצמו וכמו כן, מי שמקריב עצמו על מזבח כזה או אחר, סובל מאגו חלש ושברירי המובילות לידי מעשי גבורה פנאטיים מסוכנים לעצמו, ולא פחות לאחרים.

על פי אסכולות אלו, הרי שאיני מרוצה מעצמי וגם לוקה באגו חלשלוש פאנאטי ומסוכן,  כשאני חושבת על זה, אני ממש נוטה להסכים עם הרעיון, ושמחה על כך, שסוף סוף, יש בידי הסבר מתקבל על הדעת למחדלי השונים בהרפתקה המוזרה הזו שקוראים לה חיים.

עכשיו, משיש בידי הסבר מתקבל על הדעת, אני יכולה לישון בשקט ולהפסיק לבלבל לעצמי את המוח עם נימוקים על נימוקים, שיסבירו את כמיהתי הדומיננטית ביותר, ל – שלווה.

ושלא תהיינה טעויות, המסכה החברותית והסימפאטית שאני לובשת רוב הזמן, מסתירה מאחוריה פרצוף מפלצתי של מיזנתרופית מושבעת, מוכת ייאוש ממראה האנושות המטופשת חסרת האונים שקיבלה לידיה עולם מלא יופי שהיא הורסת במיומנות מדהימה.מפעם לפעם, קופץ ממני שד מתמרד שטורח להשמיע את קולו ברבים ומנסח את משנתו כביכול במעודנות שמסתירה את הדחף לשבור את הכלים ולהיעלם.

אחת הבעיות, שנגמר לי מלאי האשליות והבנתי, שהגיהינום הוא המציאות, למעט פה ושם רגעי חסד שמטפטפים נוחם , ששהותו שוות ערך להשפעתו של כדור אקמול על כאב שיניים.

ונכון גם, שאני אסירת תודה על כל רגע או שעת חסד שבאים אלי, ולפעמים אפילו מצליחה להאמין, שלמענם, כל העניין הזה שווה משהו. 

כולנו יודעים במדויק מהם הצרכים הבסיסיים של כל אדם: פרנסה, הווה אומר- מזון, מגורים, בגד, בריאות,

מעבר לזה כל השאר הוא עניין של שיווק מוצלח יותר או פחות שנעשה על פי רוב בדרכים מתוחכמות מניפולטיביות ומסממות. שגוררות אחריהן ניצול של האחר. ניצול טיפשותו של ההמון, החל מפוליטיקה וכלה ברכישת מותרות מיותרות.

כדיי שיקרה משהו ממשי של שינוי, עלינו להפנים את העובדה, שכל מה שקיים בעולמינו הוא תוצר ישיר של התנהלות הנובעת מתפיסה  ערכית.

כל עוד סולם הערכים שלנו מושתת על שוני, על ערכים של מידור, על סטריאוטיפים מקובעים, יתנהלו העניינים בשיטת ה –" איפה ואיפה" המקובלת במקומותינו.