אחרי מחשבות רבות בנושא, דומני שהגעתי למסקנה סבירה מבחינתי. בסיכומו של עניין הכול מתחיל מ רעב או דחף הישרדות.
בבסיס, איננו שונים מכול שאר החי על פני האדמה, כולם רוצים לחיות ולשרוד ולשם כך, מי שתכנן את העניין ארגן את זה ככה, שבכל החי יש דחף לבלוע את האחר, מתחיל בסיפוק הרעב וכלה בצרכים אחרים פשוטים וברורים ככול שיהיו.
ובמה שונה האדם על האחרים? בכך, שבנוסף ליצר הרעב וכול שאר יצריו הכמהים לספוק, ובנוסף לאכזריות שצויד בה כדיי שיוכל לכלות את האחרים, ולהגיע לסיפוקם של צרכיו, קיבל ופיתח תכונות משודרגות של אכזריות זו שלמד לתת לה שמות חדשים .
אפשר להגדיר זאת ולומר, שהאדם, צויד בנוסף, בתחכום ויכולת להמציא המצאות מהמצאות שונות מתוחכמות להפליא, שמעניקות לו את כשרון האכזריות וההרס שהצליח לשבחם ולהביאם לרמה מבריקה.לא רק ששכלל את שיטותיו בתחום זה, אלא שגם הצליח להלביש שיטות אלו בשמות תואר מתוחכמים שבכוחם לשכנע את ההדיוט המצוי (שהם רובינו) שהכול תקין ומאורגן כהלכה, שזו המציאות, והכול בסדר. כמו כן, כושר ההמצאה האנושי המופלא, פיתח שיטות מרשימות של טשטוש מוחי שכול מטרתו היא לקיים את צוו האכזריות ללא הפרעות מיותרות. לכול מעשה נבלה יש הצדקה שבן האנוש מעיז להגדירה כצודקת ומוסרית, מה שמייד מרגיע את המתבונן בהם במיוחד כשכל זה מוגש בתוספת של תבליני מובאות צדקניות והסברים מפולפלים שלא לדבר על סכרין מבוסס ריקנות ועטוף בטקסים ופולחנים מרגשים שמטרתם לקבע את הכאב והסבל כנוסחת חיים מתקבלת על הדעת.
החיכוך המתמיד בין הטוב והרע מונח בבסיסם של החיים כשידו של הרע נתפסת כחזקה וזו של הטוב נתפסת כחוסר אונים. במיוחד שהרע משתמש בכליו של הטוב כדיי להצטייר כטוב ואפילו מצליח בכך.
סתם הגיג עם קפה על הבוקר....
